יוגה זה לא ספורט

לפני הרבה שנים ניסיתי ללכת לחדר כושר, היה לי מנוי לבריכה  ובוקר אחד מסקרנות מוצאת את עצמי נכנסת לחדר כושר, עולה על ההליכון, מארגנת לעצמי "אבודים בטוקיו" מולי על המסך ומתחילה ללכת  הסרט ממש מעניין עד שנשכח ממני איפה אני בכלל, וכשהוא מסתיים אחרי שעה וחצי אני יורדת מההליכון, לא בדיוק מרגישה את הרצפה ומועדת, המוח שלי חושב שהרצפה עדיין זזה מתחתיי. סחרחורת מוזרה התחושה בגוף לא נעימה. הלכתי יותר מדי. למזלי הגוף שלי בריא וחזק, כי מקרה כזה יכול להסתיים בכאבי גב, ברכיים וכו'. הניתוק מהגוף בזמן הבהיה במסך לא איפשר לי לדעת מתי להפסיק. הדבר החשוב ביותר שאני מלמדת את התלמידים שלי הוא להקשיב לגופם לשמוע מה נכון לנו לעשות או לא לעשות בכל רגע נתון של ערות. המורה קשוב בכל רגע לתלמידיו, התלמיד קשוב בכל רגע לעצמו ללא השגיות. לא לדחוף, לא למהר, לא להבהיל את הגוף, ללמוד לחקור את גופינו על ידי הקשבה מתמדת לנשימה ולתחושות הפיזיות. ללמוד להגיע עד גבול הכאב, ללמוד לא להכאיב לעצמנו. יוגה היא לא ספורט, לא מגיעים לקצה, להיפך  כדי למנוע מראש פגיעות עתידיות נרצה "לתקן" בכל בוקר את הטראומה הקטנה שעבר הגוף שלנו כשלא זז כלל כל הלילה. תרגול יומיומי אישי ומותאם לנו, יעשה את העבודה, ימנע בעיות בעתיד וישמור על גופינו גמיש, חזק וקליל.